צבי אבני, "קְרֶדוֹ" לשלישיית כלי קשת, 2008

סיפורים אמיתיים הוא אשכול תערוכות יחיד של ארבע אמניות – רעות אסימיני, שרון אזגי, רעיה ברוקנטל ונעמה רוט – ושני אמנים – כרים אבו-שקרה וגבי קריכלי. כל אחת מן התערוכות מאוגדת בדיאלקטיקה אחרת של בנייה ופירוק של דימויים, סיפורים ואמיתות; השברים הופכים לשלם בתערוכות הנעות במעגלים אישיים וקולקטיביים ומאתגרות את הגבולות בין אמת לבדיה, בין האסור למותר, בין הקיים למדומיין ובין הפיזי למטאפיזי.

מוטיבים אלה נוכחים גם ביצירתו של המלחין הישראלי צבי אבני, יליד גרמניה (1927) שהגיע לארץ בגיל שמונה. במוזיקה שהלחין אבני מורגשת השפעת מוריו, ובהם פאול בן-חיים – בני דור המייסדים של המוזיקה הקלאסית הישראלית בשנות ה-30, יהודים אירופים שהוקסמו מהתרבות המקומית ויצרו כאן מוזיקה "מעורבת". המוזיקה המודאלית של אבני שואבת מנעימות עממיות ברוח ים-תיכונית, הנארזות במבנים של קומפוזיציה אירופית.

המוטיב המוזיקלי המרכזי של קְרֶדוֹ (2008), כשם ה"אני מאמין" הנוצרי, חושף סממנים יהודיים עממיים הצבועים באור ים-תיכוני בפיתוח מערבי-גרמני. כאשר נשאל על שמה הנוצרי של היצירה, השיב אבני כי השם הנוצרי אינו מאיים על הנופך היהודי המורגש ביצירה אלא אף מעצים אותה. המנגינה העממית הקודרת מעט מתגלגלת בהמשך הדרך אל מארש אֵבֶל, אך סיומה של היצירה עליז, דינמי ואופטימי. במרקמה הפוליפוני, המורכב מקולות רבים ושונים המתחברים להרמוניה שלמה אחת, היצירה מספרת סיפור אמיתי של הכרה באחר ובשונה.