Nomansland, “הרשות העצמית” וקבוצת “מוסללה”

עקבו אחר מסע מועצת נומנסלנד באתר www.thebproject.org

קבוצת "מוסללה" מְאגדת אמנים ופעילים חברתיים, מרביתם תושבי שכונת מוסררה בירושלים ואזור "קו התפר" הסמוך לה לרגלי העיר העתיקה, שהיה "שטח הפקר" בשנים 1967-1949. אזור טעון זה היה גם בית הגידול לתנועת "הפנתרים השחורים", והוא כעין מיקרוקוסמוס של רבדי העיר המורכבת הזאת – חומות העיר העתיקה, שכונות מגורים חילוניות, חרדיות וערביות, עניות ואמידות, תווי הרכבת הקלה והכביש הראשי החוצה את ירושלים מדרום לצפון. חברי הקבוצה פועלים לשינוי חברתי במגוון אופני ביטוי – חלקם מתוקשרים, ואחרים מתבצעים כפעולות של "קומנדו גרילה" או התערבות מוצפנת במרחב הציבורי. הקבוצה מארגנת, בין השאר, פעולות טקסיות ומופעים, הצבת אמנות בחוצות וסיורים מודרכים, ואף יסדה גינה קהילתית וסדנת עבודה לרווחת תושבי השכונה. זרוע נוספת היא "הרשות העצמית" – גוף שידור היושב בקרון נייד, שיזם גיא ברילר, ממנהיגי הקבוצה. "הרשות" מקיימת מסעות ומפגשים עם אנשי תרבות וקהל מזדמן, תוך תיעודם ושידורם בזמן אמת ללא תלות בתיווך הממסד האמנותי.

פרויקט Nomansland מורכב משלושה פרקי מסע, ששניים מהם התקיימו בירושלים במהלך 2011 והשלישי יתרחש במסגרת התערוכה, יחל בפתח-תקוה ויתפרשׂ בערים נוספות במשך שבוע, תוך שידורו אל "תחנת שידור" מאולתרת שהוקמה בין כותלי המוזאון. שלושת פרקי המסע משרטטים קווים לדמותו של שטח הפקר חסר זהות ברורה, החצר האחורית של הנראה והגלוי, מה שקרוי באנגלית no man's land או "ארץ של אף-אחד" – מונח המקפל בחובו שלילה כפולה: שלילת הבעלוּת על המרחב, ושלילת מעמדו הריבוני של האדם. תלישוּת כפולה זו מבטאת את מורכבותו של מרחב הפעולה בפרט ושל המרחב הישראלי בכלל.

בפעולה Nomansland מאמצים חברי הקבוצה את סוגת המסע, המאפשרת את החדרת הפעולה האמנותית למרחב הציבורי בתפר שבין אמנות לחיים. המסע מהווה קטליזטור ליציאה מקופסת התפיסה המסורתית של תנועה בין הסטודיו לחלל התצוגה הממוסד, תוך הרחבת המעשה האמנותי והשפעתו על החברה.

המסע הראשון בטרילוגיה – מדידות והתבוננות (מרץ 2011) – התקיים בקרון של ברילר במגרש החניה של שכונת מוסררה, בהשתתפות יוצרים מתחומים שונים: פרפורמרים, אמנים פלסטיים, רקדנים, אדריכלים, מוזיקאים ואנשי רוח. הפעולה הרב-תחומית בתוך וכלפי שטח מוגדר התגלגלה לכלל דיון ביכולתו של מרחב להכיל שונוּת ורב-תרבותיות ושודרה מהקרון לאתר אינטרנט, שכלל גם קטעי וידיאו ערוכים מהשטח, טקסטים, תצלומים ואיכוני GPS. הפרק השני – Visit Nomansland (אוקטובר-נובמבר 2011) – ביקש לאתגר את גבולות התפיסה והזמן הליניארי באמצעות עבודות ופעולות ששיבשו את הסדר וההיגיון, פרצו גבולות וחוקים וניתצו אתוס ומיתוס. בחדר הבקרה שמשמאל מוקרנות עדויות מפעולות אלה, ביניהן: סיור מודרך בתחנות הרכבת הקלה, שהופך את נסיעת החולין למסע גאולה בהתייחס לתופעה המוכרת כ"סינדרום ירושלים"; הצבה מחתרתית של שלט הרחוב "סמטת הם לא נחמדים" (בהתייחס לדברי גולדה על "פנתרים השחורים"); או פטרול הזוי של חייל לבן, שנראוּתו וזהותו מטושטשים.

להבדיל משני פרקי המסע הקודמים, שהתרכזו בשכונת מוסררה, המסע הנוכחי שיערכו ברילר ויובל יאירי מרחיב את טווח הסימון של המושג nomansland אל הקשרים פוליטיים ותרבותיים אוטופיים. למעשה זו עבודה בתהליך, שראשיתה בערב פתיחת התערוכה בגבעה שמול המוזאון, על שרידי חדר האוכל ההרוס למחצה של קיבוץ גבעת-השלושה. משם יֵצא המסע לאתרים נוספים, ויתועד בשידור חי ב"מרכז הפיקוד והבקרה" שבמוזאון בשילוב עם תיעוד של מסעות קודמים. שילוב זה בין מרחבים – קיברנטי, מוזיאלי ופיזי – מבקש להרחיב את טווח הביטוי וההשפעה של הפרויקט כולו.

אמנים ואורחים: Homesick (איריס ארז, אסף אהרונסון, אופיר יודלביץ', תמי ליבוביץ'), נעה ארד-יאירי, יעל בלבן, איתי בן-נון, יהודה בראון, אמנון ברי ונתנאל גולדברג, גיא ברילר, גברי גיא, "טפט", מיכאל ז'ופרנר, לביא זיטנר, צבי טולקובסקי, יובל יאירי, מתן ישראלי, נועם כוזר, עירית מנור, פורת סלומון, עדי סנד, אמלי קומבט ואסף אהרונסון, שניר קציר, חיה רוקין, חן שפירא, עמית חברוני, איילה לנדאו, זלי גורביץ', קוקו דרעי, שרה ועקנין, יונתן פלג, יונתן פליטמן, אדם מיקלף, רם מזרחי / צלמים: שניר קציר, גיא ברילר, יובל יאירי, לי פרידמן, מיכאל ז'ופרנר, שמוליק טוויג, נוה אנטופולסקי, מתן פנקס, דניאל זיני, יניב יור, שלומית יעקב, יואב בצלאלי, מתן ישראלי / עריכת וידיאו: גיא ברילר / ביצוע מתקני תצוגה: אדוארד אמיגה