שבר

השנה, ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ד, מוקדשות שתי קומותיו של בניין "יד לבנים" ההיסטורי לתערוכה שמפנה מבט ממרחק ארבעה עשורים אל אירועי וזכרון מלחמת יום הכיפורים (1973) ואל השבר הנפשי והתרבותי שהתחולל בעקבותיה.
בקומה העליונה מוצגות יצירותיה של האמנית הישראלית המתגוררת בצרפת רות ברבש, לצד יצירותיו של הצייר והמאייר שמואל כץ (2010-1926).
יצירותיה של רות ברבש מתארות עולם אמביוולנטי בו משחקים תמימים ואפילו כלי מלחמה משנים את צורתם באורח מסתורי. ברבש מציגה את העולם כמעין משחק תמידי ומוציאה ממנו את השלכותיו הטראגיות. בציורים מופיעים חיילים וכלי נשק, לוחמים, מטוסים וכלי רכב, ולפרקים גם בעלי חיים וצמחים, המצויירים בהשראת קטלוגים של משחקי ילדים. האופי הקליל וחסר הדאגה של הדימויים חושף את שבריריותם והיחסיות שלהם בעולם. צבעי הגואש העליזים והילדותיים אכן משמשים לתיאור משחקי ילדים אך גם משנים את צורתם ומתפרקים לחתיכות בעוצמה הרסנית המכוונת כלפי עצמם וכלפי הדימוי שהם מציגים בפנינו, בעוד חיילי המשחק משחקים בינות לשברים.
במבט ראשון, נדמה כי בניגוד לעולם של משחקים שנפרש לפנינו בציוריה של רות ברבש, עבודותיו של שמואל כץ מציגות תיאורי מציאות ספציפיים. בתפקידו כצייר קרבי תיעד שמואל כץ מראות משדה הקרב במקומות בהם ביקר. הרישומים המוצגים כאן נוצרו במלחמת יום הכיפורים ונושאים תאריכים וכותרות הממקמים אותם במקום ובזמן קונקרטיים: פינוי נפגעים בחרמון, מזרעת בית ג'ן, גשר ל"אפריקה", גשר ביילי מעל תעלת המים המתוקים, פינוי נשק שלל בצומת "צח" וכו'. התבוננות מקרוב מגלה כי לפנינו לא רק תיאורי מציאות, כי אם נקודת מבטו של האמן הנמצא בשדה הקרב.
מרישומיו של שמואל כץ עולה מעין קינה על עולם תמים שנחרב. ברישום בית ג'ן למרגלות החרמון, חיילים, תרנגולות, חמורים, כלי רכב צבאיים, עצים, הרים ושמיים מתמזגים כולם לצבעוניות מרצדת אחת – כל הטבע נצבע במציאות המלחמה. החמורים של כץ נדמים אנושיים כמעט לצד כלי הרכב המלחמתיים. ברישום עמדת טילים (1973) הנוף הראשוני, שהוא כמעט נוף של כוכב בחלל החיצון, נשלט על ידי הטכנולוגיה: ההר נקטם, נפצע על מנת לבסס בו עמדת טילים. לא רק זאת אלא שאותו טבע בראשיתי, שהוא משאת נפש האדם, הופך לאיום קיומי עבורו בדמות לוע הר געש. רק ממעוף הציפור יכול אדם להבחין בעמדות הטילים, בעוד שהמטייל בסביבה אינו חש באיום, וכך הופך הנוף למסוכן שבעתיים. בתמונות אלה פורש שמואל כץ כתב אזהרה לאדם: המלחמה הופכת את הנוף למנוכר לאדם, והדברים אינם כפי שהם נראים.
בקומה התחתונה מוצגים בגלריית האוסף מכתבים של הנופלים במלחמת יום הכיפורים, לצד יצירות מן האוסף של לאה לבנה, יונה לייניק, יוסף קוסונוגי, אריה רזניק וישעיהו שיינפלד ויצירות של אמנים שלחמו במלחמת יום הכיפורים כדוד וקשטיין. כמו כן יוקרן הסרט מלכוד 73 בבימוייה של נורית קידר והפקתו של מוש דנון. התערוכה מבקשת ליצור שיח או מפגש בין הלוחמים שנפלו (או החומרים שנשארו אחריהם – מכתבים) לבין לוחמים שנשארו בחיים, מתוך הנסיון להבין את השבר שנוצר בעקבות המלחמה מנקודת המבט של היום.