פצע

תערוכה בגלריית האוסף של מוזאון פתח תקוה לאמנות
יצירות ספרותיות ואמנותיות רבות העוסקות במוות, ובמיוחד בזה המתחולל בשדה הקרב, נוטות להנציח את דמות המת-החי כרוח רפאים, כצל הרודף את החיים ודורש לנצור את זכר קורבנו. התערוכה פצע עוסקת בחווית הכאב, שהיא מיסודה מופשטת, ובפרט בכאב אובדנו של אדם שבבסיסו הוא בלתי ניתן לריפוי. רוח הרפאים מכונה גם פנטום, ומעלה על הדעת את כאב הפנטום – תופעה רפואית בה אדם שנגדע אחד מאבריו חש כאב בחלקו החסר של האיבר הקטוע, כאילו עודו שם. כך כאבם של הנותרים בחיים על אובדן היקר להם, אופף אותם כרוח רפאים בלתי ניתנת לגירוש.
מעניין לראות שהמילה 'טראומה ' – מקורה בשפה היוונית ומשמעה פצע. אחד מהסימפטומים ההתנהגותיים של אדם שעבר טראומטה הוא חוויה מחודשת של אותו האירוע. חזרה זו, נוטה להיות מכאיבה ובלתי נסבלת ועל כן, לעיתים, מעוררת מכניזמים הרסניים של התמודדות שאינם מחלימים את הגוף או את הנפש, אלא אך משמרים את ההרס שהטראומה חוללה. בעבודות המוצגות בתערוכה הנוכחית רוח הרפאים של הטראומה מפיחה חיים באובייקטים דוממים ובייצוגים מופשטים ומעניקה להם איכויות אובססיביות ואף רודפניות. דווקא ההתמקדות בדומם מסגירה שהפצע והכאב הם מנת חלקם של החיים, ושל החיים בלבד.
בתערוכה מציגים יעקב אלחנני, רותי ברבש, פלג דישון, דנה לוי, עוז מלול וחן שיש. העבודות הן ברובן המכריע מאוסף המוזאון, שהושתת על אוסף בית יד לבנים ושעוסק בשאלות של הנצחה וזיכרון.
אוצרות התערוכה:
דרורית גור אריה, סיגל קרינסקי והילה כהן-שניידרמן