מרדכי מורה: עולם כמעט שפוי

יצירתו הנמשכת של מרדכי מורה, משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד היום, מתמקדת בעולמות קרנבליים, אלגוריים ופנטסטיים, שכמו מתהווים לעיני הצופה בטכניקות הציור, הרישום וההדפס – בעיקר התחריט היבש,* שמזוהה איתו לאור הווירטואוזיות יוצאת הדופן שפיתח בעבודותיו. בתערוכתו "עולם כמעט שפוי" מוצגות עבודות מתקופות שונות ונפתח צוהר לשפתו הייחודית, המבוססת על תולדות האמנות המערבית בשילוב עם סמליות ספרותית (מספרי החיות של ימי-הביניים ועד אליס בארץ הפלאות) ואיקונוגרפיה דתית, יהודית ונוצרית.

בשפת עבודתו העכשווית ממשיך מורה – שלאחר לימודיו בבצלאל השתלם באקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה ובבית הספר הגבוה לאמנויות יפות (הבוזאר) בפריז – את יצירתם הציורית והגרפית של אמנים כאלברכט דירר, מתיאס גרונוואלד, פיטר ברויגל, הירונימוס בוש, פרנסיסקו גויא ואודילון רדון, ומתבונן באלימות, בסבל ובאבסורד שסביבו. בחלק ניכר מעבודותיו מופיעות חיות – קרנף, פיל, ארנבת, איל, ינשוף, ביזון – המייצגות את בני האדם, תכונותיהם ומצבם הקיומי. הן רדופות, חִצי סבסטיאן הקדוש נעוצות בהן, ובה-בעת הן אלה שמובילות את האנשים הסבורים כי עמדת השליטה נתונה להם. עם זאת אין אלה משלים גרידא, שבהן החיות מסמלות טיפוסים אנושיים שונים, אלא מִחברים ציוריים או הכלאות בין אדם וחיה. החיה עצמה היא שסובלת, נרדפת או שלווה, היא שמתבוננת על העולם ויוצאת לחיפוש רוחני – ואילו האדם הוא חיה, יציר כלאיים של אדם וציפור. החיות ובני האדם של מורה מוצבות לא-פעם בסיטואציות סוריאליסטיות-קרקסיות, שבהן הכל אפשרי, מתהפך ומוקצן.

חיות מופיעות גם בציוריו של מורה, הצוללים לעולמות מיסטיים ועוסקים בכוח להתנתק מתהפוכות המציאות אל מרחבי תודעה אחרים. עולמות אלה מצטיירים כגני עדן מדיטטיביים, כאשר במרכז הציור האחד המוצג בתערוכה – אירוסין – ניצבת דמות הכלה השמימית, המסמלת את עם ישראל, כעמוד שדרה חזותי, פיזי ורגשי שבידיה עלה זית, מצִדה האחד עץ הדעת והנחש, ומצִדה האחר הגן הזרוע סמלים דתיים: מי טהרה, ויונה לבנה המסמלת את התקווה והשלום (ביהדות) ואת הרוח והנפש (בנצרות). סביב רגלי הכלה כרוך תליון הנקשר בטלית ותפילין, ובקצהו ביצה – סמל של שמחה ואבל ביהדות, השולח גם אל הרנסנס, ואל פיירו דלה-פרנצ'סקה והמדונה של ברֵרה. בין העולמות נטועה דמות האמן, ביצה תלויה מעל ראשו, כמי שמחויב לגעת במהות הסִפִּית של הקיום.

מרדכי מורה נולד בבגדד ב-1937 ועלה לישראל ב-1951. מ-1961 חי ויוצר בפריז ובירושלים.

* תחריט יבש (drypoint) היא טכניקת הדפס-שקע מלוח נחושת או אבץ, שעליו חורטים חריטה ישירה באמצעות חרט פלדה או יהלום, ללא שימוש בחומצה. החריטה פוצעת את לוח המתכת, והשבבים המתקבלים משני צדי הקו הנחרץ תופסים את צבע הדפוס ומעניקים אופי קטיפתי לקווים המגוונים והעדינים. טכניקה זו, ששורשיה בגרמניה בסוף המאה ה-15, דורשת מיומנות רבה.

תצלומי הצבה: אלעד שריג