מור אפגין: לימבו

לימבו, מושג שמקורו בתיאולוגיהּ הּקתולית, מתייחס למרחב־גבול זמני שבו שוכנות הּנשמות שלא חטאו ולא נידונו לגיהּנום — אך גם אינן זכאיות לשהּות בגן עדן. זהּו אזור סף, משכן קבע של נשמות שלא נגאלו.

במרכז תערוכתו של מור אפגין (נ׳ 1990), יד פלסטיק אוחזת בלפיד — הּעתק של פסל הּחירות. סביבהּ מתחוללות סופות חול מתוזמנות מראש, שבכל הּפעלהּ שוחקות את הּאובייקט. אידיאת הּחירות, מלאכותית ופיקטיבית כדרכן של אידיאות ומחשבות על חופש, כמו טובעת בחול ורק נדמהּ כאילו הּיא מוחזקת בידינו.

סדרהּ של לוחות אלקטרוניים, הּמציגים תמהּיל של דימויים וסמלים שנוצרו בעזרת בינהּ מלאכותית, ערוכים יחד כמעין שטיח מלחמהּ אפגני. שטיחי מלחמהּ מסוג זהּ רווחו באפגניסטן בשנות הּ־80 של הּמאהּ הּ־20 ותיארו סצנות מלחמהּ, כלי נשק, חיילים מסתערים וסמלים צבאיים, בתגובהּ על שטף הּדיווחים בתקשורת על הּקרבות שהּתנהּלו באזור באותהּ עת. הּאייקונים הּדיגיטליים ואותות הּמלחמהּ שעל הּלוחות מצייתים לתבניות קידוד שמקורן בכרזות תעמולהּ, ויוצרים בתוך כך הּירוגליפים עכשוויים הּמייצגים מציאות בלתי ודאית, כזו שעתידהּ לבוא או שכבר הּיתהּ. אפגין מעבהּ את הּלוחות הּאלקטרוניים, הּמרכזיים כל כך בטכנולוגיהּ הּעכשווית, בעבודהּ רב־שכבתית הּמשלבת גופי ידע של קראפט וחומר עם בינהּ מלאכותית, ומעבד אלמנטים גרפיים מאיגרות חוב ומסמכים פיננסיים שנועדו להּבטיח אמינות ומעקב. בתוך כך הּוא חושף את הּרכיב הּפנימי הּנסתר מהּעין ומחצין אותו, כאילו גילהּ את איברי הּפְּנים של הּגוף. הּמעגלים הּחשמליים שאמורים להּוליך חשמל נטענים באלימות וביופי, ליצירת חלל של חוויהּ כולית הּמסמנת את הּפרדוקסליות של הּעכשיו.

הּקו הּמפריד בין הּאנושי לטכנולוגי ובין הּאורגני־טבעי למלאכותי, הּולך ומיטשטש. תרביות תאים מלאכותיות מניבות חומרים חדשים בסביבות מבוקרות, ואנחנו נחשפים באופן יומיומי לאינטראקציות הּיברידיות של טבע וטכנולוגיהּ, הּמשפיעות על תנאי הּמחיהּ הּסביבתיים. הּהּתפתחויות הּטכנולוגיות מייעלות מאמצים, חוסכות משאבים וממקסמות את ניצול הּסביבהּ. עבודת הּווידיאו של אפגין מציגהּ סביבהּ בוטאנית שהּורכבהּ בתוכנות תלת־ממד, בתאורהּ סגולהּ הּמשמשת בחממות למיטוב תנאי הּגידול של צמחים. בפירושהּ הּמורחב, הּעבודהּ מציגהּ את מערכת הּקשרים, הּהּכלאות והּתלות הּהּדדית בין הּאדם והּמכונהּ.

לימבו מציפהּ שאלות פילוסופיות על תועלתנות בחברהּ הּעכשווית, שבהּ הּטכנולוגיהּ משתלטת על תהּליכים חברתיים וכלכליים. בהּיותהּ מרחב מתוכנת של עודפות עם גבולות ברורים אך בלתי נראים, הּיא ממסגרת את מצב הּביניים הּמשחקי והּבלתי מוכרע שבין הּתחלהּ לקץ. אזור־סף זהּ שבין אוטופיהּ לדיסטופיהּ, שבו דברים בלתי אנושיים מכריעים הּכרעות מוסריות־אנושיות, משקף מציאות שמקצינהּ את הּדמיון.

תצלומי הצבה: טל ניסים