יערה צח, ספק בלתי סביר

תערוכתה של יערה צח, ספק בלתי סביר, היא מיצב המורכב ממספר עבודות, שכל אחת מהן היא גלגול או התפתחות אבולוציונית של האחרת. זהו מיצב כמעט מונוכרומטי, שחור בעיקרו, שהחומרים והצורות בו מהדהדים זה את זה, זולגים מעבודה לעבודה ומתחקים אחר זיכרון המפגש האינטימי בין הגוף לבין חפצים המצויים בסביבתו, אולי תומכים בו. בתוך כך מתחקה צח גם אחר האופן שבו נבנה זיכרון: מתגבש, מתקרב, מתרחק ומשתנה ללא שליטה.
המיצב כולל סדרה של אובייקטים ייחודיים, המשלבים קביים, שוטי עור ושקיקים אמורפיים שקופים, מלאים בנוזל בלתי מזוהה בגוונים שונים. כל אחד מן האובייקטים מהווה הכלאה היברידית של עולמות, של תחושות ושל רגשות, והחלל כולו נע בין סטריליות קיצונית לגופניות מפולשת. שילוב כמעט בלתי אפשרי זה של אלמנטים, הלקוחים מעולמות שונים ומייצגים מצבי קיצון גופניים, מושתת על שימוש בחפצים מוכנים ובחומרים תעשייתיים, אשר עוברים תהליך של פירוק והרכבה מחדש, באופן הטוען אותם בהקשרים חדשים מבלי לבטל או להסוות את אלו הראשוניים.
העבודות מינימליסטיות באופיין, מהוות כעין רישום קווי בחלל, ורק הצבתן במשותף, במקובץ, מעלה תחושה מסוימת של נפח. נפח זה נוצר כתוצאה ממה שיכול להיתפש כפיצול, כשִכפול או כהתרבות של האובייקטים בחלל, בכעין תהליך של מוטציה ספונטנית, אולם גם נפח זה – ככל שהוא נוכח – מעיד בסופו של דבר על היעדר.
הגוף האנושי, המהווה את נקודת ההתייחסות המובהקת של האלמנטים השונים המשולבים בעבודות, נעדר כליל מן החלל. סוגיית המגע האינטימי של הגוף – הנשען, האוחז, הסופג, המתענג – מתאיידת, וכל שנותר, אולי, הוא שֹיעוּר משונה, הצומח מתוך אחד האובייקטים, ונוזלים בלתי מזוהים בגוני שחור, כחול וסגול, האחוזים בשקיקים רכים.
וכך, עבודותיה של צח, בעצם נוכחותן, מצביעות על היעדר; על חסר עקרוני, בלתי ניתן להשלמה, נפשית או גופנית. עבודות מינימליסטיות, סטריליות לכאורה, הנושאות בחובן מטען טורד של שיבוש, של חוסר תקינות, של עודפוּת ושל זיהום.