ימים נוראים: טרילוגיה
אוצרת: דרורית גור אריה
22/09/2011 -
08/11/2011
ימים נוראים #1, 2006
עבודה זו נוצרה עם תום מלחמת לבנון השנייה השנויה במחלוקת, בסמוך לתקופת הימים הנוראים. בסרט הווידיאו נראה טקס של מריחת צבעי הסוואה על הפנים בטרם יציאה לקרב – אקט שבו מתבצעת טרנספורמציה של הגוף לשם הגנה עצמית, כאינסטינקט חייתי בתוך מצב של הישרדות. לאקט הטקסי מתווסף ערך מגדרי, הניכר במתח בין המינים בעקבות הופעתם של גבר ואישה. מושג הזוגיות מגויס לפעולת היציאה לקרב במובנים חברתיים-פוליטיים או בין-אישיים. פעולת הצביעה מלווה באקט פרפורמטיבי שבו הדמות הגברית והדמות הנשית הופכות לישות היברידית אחת. זהו מיזוג בין זכר לנקבה במובן המיתולוגי והקבלי-יהודי, כמו גם היתוך בין צבע וגוף, בין חוץ ופנים, וכן ערבול זהות של מקום, דת ולאום בהקשר הפוליטי המקומי.
ימים נוראים #2, 2007
עבודת הווידיאו השנייה בטרילוגיה מתבססת על צילום תקריב של חלת דבש בכוורת דבורים. אופיו המונוכרומטי של הצילום, כמו גם תנועתם המעגלית המתמשכת של הדבורים, יוצרים מראה של פני שטח אינסופיים וזהובים שבהם מתקיימת התרחשות בלתי מפוענחת. בנוף הפואטי הרוחש כמו מתקיימת חוקיות מרחבית וחברתית אנלוגית למערכת הדת ההיררכית, החותרת להעמיד סדר בכאוס ולהבחין בין מושגי הטוב והרע, הסוף והאינסוף. הכוריאוגרפיה של תנועת הדבורים הסיבובית ותנועות המצלמה משתלבות לכדי ריקוד מתמשך המצוי כמו על סף פירוק. על רקע מראות הכוורת נשמע פיוט הלקוח מתפילות הימים הנוראים – שירתה של הזמרת דקלה, השזור בשירתה של מקהלה גברית. קולה של אישה הוא שמוביל את השירה וממזג בין מלכוּת הדבורים לבין מלכוּת השמים.
ימים נוראים #3, 2010
עבודה זו כמו מסכמת את קודמותיה. ההתרחשות הנראית נעה בין כוריאוגרפיה מתוכננת ומעוצבת של מחול או של אמנות לחימה לבין דו-קרב אלים. תנועות הגוף, ספק קרב ספק ריקוד, נראות לעתים כמלחמה שנועדה להוביל לקטילה ולניצחון ולעתים כגילוי של קִרבה ארוטית. מאבק ההתגוששות בין שתי הדמויות הגבריות מתרחש באתר היסטורי סמוך לקיבוץ בארי, שנועד לאחסון נשק בתקופת המנדט הבריטי ולא היה בשימוש מעולם. שתי הדמויות עסוקות בפעילות בעלת מאפיינים פולחניים. הסצנה מעוררת תחושה של התרחשות קמאית בראשיתית וגולמית, הכרוכה במגע עם הטבע והממד החייתי, כמרחב מיתי קדום טרום-שׂפתי. שתי הדמויות, שראשיהן מכוסים בסיבי הסוואה, נתונות ביחסי גומלין חושיים וחושניים, כשתי חיות ספק משחקות ספק מתגוששות במעין קרב ספורטיבי. ההתרחשות הקשורה לשני הרקדנים או שני האויבים – אותו מאבק-קרב-משחק-תפילה – נעה בין קצוות: בין חיה ואדם, בין חומר ורוח, בין קודש וחול, בין האל כנמען יהודי לבין ניגון תפילה מזרחי-ערבי.