בשם העושר

נולדה בישראל, 1967.
חיה ועובדת בתל אביב.
המנדלות המרהיבות שבן רון יוצרת בעיבוד ממוחשב, מבוקר ומוקפד, מושכות את הצופה לשקוע במדיטציה – או לחילופין, לנסות ולפענח את המסתתר בתוך עומס הדימויים החוזרים על עצמם. הדימויים מבוססים על איורים מספרי רפואה, בהם סטודנטים לרפואה אמורים לצבוע, כמו חוברות צביעה של ילדים, על מנת להכיר את גוף האדם ואיבריו באופן מעמיק.
בן רון בוחרת ציורים של פירוק איברים לקראת פרוצדורות של ניתוחים, והופכת את הדימויים הקשים הללו ליפים ומפתים; במקום לעורר שאט נפש, הם מושכים להתקרב ולבחון אותם שוב ושוב, בניסיון לפענח את הנראה. ההפתעה מגיעה עם זיהוי האכזריות והכאב שגלומים במתואר. כך, בן רון מפילה את הצופה בפח שהוא כורה לעצמו במהלך חקירת הדימוי. שפע הדימויים הוא מניפולטיבי, מושך את הצופה, מתעתע בו והולם בהכרתו בדרכים נסתרות.
עבודות מתוך הסדרה Photoinstallation, 2004, תצלומי צבע Particle #7-8-9-10, 2000, הדפסה על שקף .

נולד בישראל, 1964.
חי ועובד בתל-אביב.
אלי גור אריה מנצל בעבודותיו את שפע האפשרויות שמציעה הטכנולוגיה החדשה. מתוך השימוש באמצעים החדשים, בוחן גור אריה את השפעתה של החומריות הזו על הסביבה ועל התרבות. פסליו, המאורגנים במיצבים רחבי היקף, מתארים שבר עמוק שנוצר בין עולם המציאות ובין העולם הווירטואלי שהולך ותופס מקום חשוב בתודעה האנושית ובתרבות. החומרים הפלסטיים, שבתחילה שמשו כתחליף, הפכו ברבות השנים לחומרים המתאימים היטב לטכנולוגיות החדשות, וליישומים העדכניים. המראה המלוטש שהם מאפשרים יוצר סביבות בוהקות, קלות לטיפול, אך בו בזמן הם מעוררים את שאלת המלאכותיות, הזיוף והנזק לסביבה שנובע מן השימוש בהם. בעקבות הטכנולוגיות גם יסודות בעלי מסורות ארוכות כאורך ההיסטוריה האנושית דוגמת החקלאות, הופכים לאירועים משובטים, מבוססים ומופעלים על ידי טכנולוגיה. גור אריה מנסה לבחון את מקומו של האדם בתוך מערכים אלה וההתמודדות שלו מולם. החלום החקלאי הופך למצג של סיוט ואפוקליפסה כמו הטיל שנחת והתנפץ על אדמת הארץ.
agriculturaldreams.com, 1994-2006, טכניקה מעורבת, אוסף פרטי, תל-אביב וגלריה רוזנפלד

נולד בתל אביב, 1971.
חי ועובד בלונדון.
גיא שהם מצייר חפצים דחויים, שהוא מוצא בחנויות של חפצים מיד-שנייה; פסלי חרסינה עדינים ושבירים שבעליהם המקוריים דחו מעליהם בעקבות השתנות האופנה. הציור של שהם נעשה מתוך התבוננות בחפץ ושילובו בתוך מערך אסוציאציות היוצר חיבור מושגי של הנוצץ והמפתה, השטוח והשביר. הניגודים המתוארים בציורים בוראים עולם דמיוני בסגנון ריאליסטי לכאורה. התיאורים מצטטים מקורות תרבותיים רבי רבדים: בורגנות ואריסטוקרטיה, מוטיבים נוצריים, ותור-הזהב והשפע של היצירה ההולנדית מאה ה-17. יצירת קולאז' רעיוני זה מצביע על הרלוונטיות של שלל מקורות על היצירה בארץ כיום. אמנים ישראלים מרגישים חופשיים לשאוב ממקורות מגוונים יותר מאי פעם בעבר ולא רק ממקורות המודרניזם. אופני הייצוג מרמזים על בחינה של עולם הצרכנות האובססיבי, שלתוכה נסחפה החברה הישראלית בכלל ושדה האמנות בפרט.
ההורדה לקבר, 2005, שמן על בד
טבע דומם, 2004, שמן על בד
ההתגלות, 2005, שמן על בד

המיצב הפותח את התערוכה מציג פנטזיה שעוטפת את כל החושים – זהו עולם של אור יקרות ובו-בזמן של ריק וחושך. הסיטואציה שנוצרת בלתי אפשרית ומתעתעת: גביע היין מחליק על פני השולחן המבריק מצד לצד בתנועת מטוטלת; נדמה כי עוד רגע הוא ייפול ארצה ויתנפץ לרסיסים. הסיטואציה מדגישה את תחושת הבדידות וזו מועצמת באמצעות הרעש המטריד הבוקע מן הרמקולים. הפאר והליטוש של השולחן והנברשת מפתים ומושכים, מאזכרים מסורות מבוססות ובטוחות בעצמן. שבריריותו של הגביע הנע ונד, לעומת זאת, מערערת את הביטחון הזה ומעוררת ספקות הפועלים על הצופה רגשית. ההבטחה לעושר ושלמות מאבדת את אחיזתה המפתה. שם העבודה, Landscape, מעורר אסוציאציה לעיסוק בתבניות נוף, אך נוף העבודה עוסק בעצמו ובניתוק שלו מן הסביבה; בשבריריות, בקריסה לאור אורות בוהקים ומפתים – נוצר דיון הנוגע בפערים בלתי ניתנים לגישור.
Landscape, 2006, מיצב

נולד בישראל, 1970.
חי ועובד בתל-אביב BRדאום בוחן את השפעת עולם התקשורת ואת המסחור ההוליוודי הכלל-עולמי על התרבות. תצלומי כוכבי הקולנוע על גבי פלקטים של קרטון מוצבים בכל מבואה של בתי קולנוע בארץ; הם מוצבים, כמובן, בכל אתר בו מוצגים הסרטים הללו על פני הגלובוס. דאום מדגיש את האחדות הנכפית על התרבות בעידן הגלובליזם. הוא גם קושר את החד-ממדיות והערצת שטחיות עם תשוקה לעולמות אחרים, רחוקים ומפתים כביכול. התשוקה הזו, לפחות בהקשר המקומי, אינה יכולה להתממש, שכן היא מוצאת את ייצוגיה באלתור, ברשלנות ובחוסר תשומת הלב לפרטים – כל אלה יוצרים תחושת זמניות, שנלוות לחיפוש מתמיד אחר משהו גדול מהחיים, ציפייה להצלחה ולמימוש התשוקה לעושר ואושר.
עבודות מתוך הסדרה Photoinstallation, 2004, תצלומי צבע

נולדה באוקראינה, 1976.
חיה ועובדת בתל אביב מאז 1991.
צ'רקסקי מבקרת את הפורענות של התרבות הצרכנית העכשווית, המחיר של עולם המותגים והעידוד לצריכה מיותרת, שאינה מובילה בהכרח להנאה או לאושר. היא מזהה מאפיינים של קורבנוּת במצב האדם כיום, ובסדרה של פסלים היא מציגה וריאציות שונות שלה. שלוש הגרציות כמוטיב קלאסי מוכר, מוצגות כקורבן של תרבות השפע המערבית, שהופכת כל אלמנט בתרבות – אפילו איקונות מקודשות, לחפץ שיוצא מפס ייצור אחיד.
שלוש הגרציות, 2005, טכניקה מעורבת, באדיבות גלריה רוזנפלד.

נולד בישראל, 1954.
חי ועובד בפתח תקוה.
יוסי מרק יוצר אלטרנטיבה לאופייה המוחצן, המנוכר והמניפולטיבי של תרבות הצריכה והשיווק. לגישתו, תרבות המערב נמצאת במצוקה, והוא מציע הוויה המנוגדת להלך הרוח הראוותני והתזזיתי שלה. יצירתו של מרק המסתמכת על שורשים צורניים השאולים ממסורות העבר, מדגישה את העומק הרוחני האפשרי שמציעה האמנות. היא מבקשת התבוננות מרוכזת, איטית וחרישית המזמינה קשב פנימי של האדם עם עצמו. הדמויות האנושיות והישירות שהוא מתאר בציוריו מנותקות מהמולת הטריוויה ומתקיימות במרחב נזירי המשדר פשטות ואיפוק. הנערים והאשה מקרינים תחושה אנושית בסיסית, גלויה וישירה, הנחשפת במבעה הטבעי, יוצרת קשר אינטימי, מהורהר, עם הצופה. עבודותיו של מרק הן פרק ייחודי בציור הריאליסטי שהולך ומתגבש באמנות הישראלית בעשור האחרון. מרק הוא בין היחידים שעוסק בתיאור המצב האנושי בהקשר המקומי.
אור בוקר, 2000, שמן על בד
מונולוג, 1996, שמן על בד, באדיבות גלריה שלוש
מונולוג, 1996, שמן על בד, אוסף פרטי

נולדה בישראל, 1970.
חיה ועובדת בתל אביב.
עבודות הווידיאו של פלדמן מאופיינות בעיצוב מושלם ומוקפד המציע נקודת מבט רומנטית. העבודות הקצרות עוסקות ברגשנות ובמניפולציה רגשית – בשבריר שנייה שנראה כקטע קצר מתוך סרט באורך מלא. הקפאת הרגע וניתוקו מהשלם יוצרים מעין מיקרוקוסמוס של חוויה אנושית חד-פעמית מרגשת. קטיעת רצף הפעולה, מחד גיסא, ושכפולו האין סופי, מאידך גיסא – יוצרת שיבוש ועיוות: טיפת דם שנוזלת שוב ושוב, כשברקע מושמע שיר רומנטי בצרפתית, שמדבר על חוויית הציפייה; "אני אחזור בקרוב" (Je revien bientôt).
הייצוגים בסרטים מוגזמים במכוון, מדגישים את השימוש הציני שעושה התקשורת ברגשות "גדולים מהחיים". פלדמן בוחנת את המכניזם היוצר את ההזדהות עם הסבל, תוך הפרזה והעצמה של רגשות, טקטיקה השגורה על אמצעי התקשורת ההמוניים.
קלה, 1999, וידאו, 1:45 דק'
אני אחזור בקרוב, 2000, וידאו, לופ.

נולד בישראל, 1970.
חי ועובד בניו-יורק.
ניר הוד עוסק בחיפוש אחר הקשר בין מושאי תשוקה חוץ-אמנותיים לבין עולם האמנות. בשנות התשעים, תקופה בה נוצרו העבודות המוצגות כאן, הוא בוחן את חדירת הדימויים של עולם המדיה אל תוך עולם האמנות. הוד עוסק בהחצנה הברורה והבלתי מתחסדת של עולם התקשורת כנושא. הוא בוחר גם דמויות שהיו לאייקונים תרבותיים, דוגמת סופרמן או החייל.
הוד משתמש באסטרטגיות סותרות: הגיבורים האגדיים שהוא מתאר מעוצבים בדרמטיות ובהגזמה, אך המופע שלהם עילג או פתטי. סופרמן, גיבור העל, פצוע ונכה, יושב בכסא גלגלים. אולם, אין זה דיוקנו של שחקן הוליוודי, אלא דיוקנו של אורי שטרק, נסיך חיי הלילה של תל אביב בשנות התשעים. בכך מציע הוד התבוננות אירונית על הסצנה התל-אביבית המנסה להידמות לניו-יורק. הוד מציג את הקונפליקט בין ישראליות לגלובליזם. הוא בוחן וממחיש את הפער העצום בין החלום האמריקאי ובין תל אביב. הכוכבים הגדולים מן החיים מגיעים לתל אביב פגועים ונכים וכל העושר והפאר אינם יכולים לחפות על הדלות ועל הפגיעות האנושית.
סופרמן על גלגלים, 1995, אקריליק על בד, אוסף פרטי, תל-אביב
אני נשבע, 1997, תצלום צבע, אוסף דורון סבג, או.אר.אס בע"מ, תל-אביב

נולד בישראל, 1976.
חי ועובד בתל אביב.
הסצינות המצולמות של ענן צוקרמן מתארות מצבים קיצוניים בעולם דמיוני וירטואלי, שמעוצב ומבוים בקפידה, אך באופן שמחבל בדרכים שונות באפשרותן של התמונות להתקבל כתעתיק של העולם הממשי. התצלומים שופעים דימויים, טובעים בסימנים ובסמלים, שמשמשים כמפתחות לפענוח עמדתו ביחס לתרבות המערבית ולמצבו של האזרח בה. כאן, לנוכח הדימויים, נחשפות האלימות, הדקדנטיות והמלאכותיות המוצנעות בתוך שדות הכוח בתרבות. העבודות מתמצתות תובנות אישיות המבטאות כאב על אובדן הזהות והאפשרות של ההזדהות האנושית הפשוטה.
GSA (משיכה מינית גנטית), 2006, תצלום צבע, אוסף פרטי, שוויץ
שחרור הגבר, 2006, תצלום צבע, אוסף פרטי, שוויץ
Snap, 2004-2005, תצלום צבע, אוסף פרטי, ישראל

ענן צוקרמן סרט וידאו
כמיהה לנחמה, עבודת הווידיאו של ענן צוקרמן, עוסקת במצבו של האמן הבודד המנסה לגייס מקורות מימון ליצירתו. הסרט מציג בצורה ברורה את הפערים הכלכליים: דלותו של האמן וקשייו מול העושר הרב של עולם העסקים. צוקרמן חושף בהומור ובציניות את הפערים הללו ומצביע על הבעיות המהותיות הקיימות בהתייחסות לאמנים וליצירתם בחברת השפע הישראלית.
כמיהה לנחמה, 2005, וידאו, 20 דק'
שיעור על כסא, 2004-2005, תצלום צבע, אוסף פרטי, שוויץ