רפאלה קריספינו והנס דמולנארה: שכן לא משלים

יוזמת הפרויקט וקונספט התערוכה: נירית נלסון

המוזיקה משתפת את המְבצע ואת המאזין במרחב ובזמן, בפעולה של היות בעולם, כאשר חוויית ההאזנה למוזיקה מקיפה את מכלול הווייתו של המאזין, את הגוף, הנפש והרגשות. ברוח זו, וכדי לקיים דיאלוג בין מוזיקה לאמנות חזותית, נוסדה במוזיאון פתח-תקווה תזמורת. התערוכה שכן לא משלים רוקמת אף היא שיחה בין אמנות חזותית ומוזיקה, בהפניית זרקור אל אופני הפעולה של המעורבים בתהליך: האמנים, המוזיאון, התזמורת והמבקרים.

שכן לא משלים הוא מונח תיאורטי במוזיקה קלאסית, המתייחס לצליל שלא תמיד נרשם בתווים אך נוכחותו המרומזת מושלמת מתוך ההקשר של המשפט המוזיקלי השלם, ופותחת מקום לאִלתוּר. התערוכה מתמקדת בפער הזה בין הנעדר לנוכח ובין החזותי לנשמע – פער המפעיל את הדמיון ומְזמן ריבוי של פרשנויות, נקודות חיבור ועוגנים לגישור.

בדומה לשכנים מאחורי הקיר, שאינם נראים אך מעשיהם נשמעים ונוכחותם מורגשת, האמנים רפאלה קריספינו והנס דמולנארה יזמו דיאלוג עם חברי התזמורת ותקשרו איתם בעקיפין, באמצעות שליחה במייל של קבצי סאונד ובקשות פתוחות לפעולה, שנענו במבעים מוזיקליים. באחת העבודות יזם דמולנארה שיתוף פעולה עם סטודנטים לאמנות בבצלאל, שיצרו כיסאות-פסלים המהווים פרשנות לסדרת כיסאות שהגה הוא-עצמו בעקבות השיחה עם חברי התזמורת.

יחסי הגומלין בין האמנים והנגנים ובינם לבין חלל המוזיאון לבשו צורות מגוונות, שהובילו ליצירת העבודות המוצגות בתערוכה. האפשרויות השונות להשלמת הפער בין המפורש למרומז, מזמינות גם את המבקרים להשתתף במהלך הפרשני המוצע ולהטות אוזן למוזיקה של שפת האחר.

תודות: מיכל אורן, מנהלת נוזיקלית ומנצחת התזמורת, ונגני התזמורת: ריק בוכברגר, תמר דויטש, שירה פינקרפלד ונעמה צרפתי.שגרירות איטליה והמכון האיטלקי לתרבות, תל-אביב; פיטר יעקב מלץ, מרצה במחלקה לאמנות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב

רפאלה קריספינו נולדה באיטליה, 1979; מתגוררת ויוצרת בבריסל. הנס דמולנארה נולד בבלגיה, 1974; מתגורר ויוצר בברוז'

תצלומי הצבה: אלעד שריג