צל חידוש / מאיר גור-אריה

"מבחינת ההכרה, ממשיותו של הצל אינה נופלת מזו של האור עצמו."
– אנרי ברגסון
צל חידוש היא אחת התערוכות הבודדות שהוקדשו אי פעם לעבודותיו של האמן הבצלאלי החשוב, מאיר גור-אריה (1951-1891). גור-אריה עסק במגוון אמנויות כמו ציור, חיטוב בשן וחיטוב באבן. התערוכה מאוספי מוזאון פתח תקוה לאמנות ואוספים פרטיים נוספים מבקשת להתייחס לרוחב היריעה של יצירתו ולהתעמק בחידושיו האמנותיים. גוף יצירתו נע בין אמנות "טהורה", כזו השוללת כל אפשרות לזיקה אל השימושי, לבין פרקטיקה המשרתת תכנים חוץ אמנותיים הנוטה אל השימושי, ומתממשת במלאכות ועבודות מחשבת, כמו עיצוב גלויות, כרזות או אותיות עבריות.
שפתו הייחודית של גור-אריה באה לידי ביטוי בעיקר בשימוש בצלליות, מדיום אמנותי אירופאי שאותו אימץ האמן יליד רוסיה בישראל, בהשראת ספרים וכתבי עת מספריית בית הנכות הלאומי "בצלאל". הבחירה בפשטות וזיקוק של צורת הביטוי המסורתית של תגזירי הצלליות הניבה עשרות עבודות בשחור לבן ואפשרה לגור-אריה לייצר טיפולוגיה עשירה של בני אדם על עיסוקיהם השונים במרחב הישוב העברי של תחילת המאה העשרים. ביצירותיו רצפים סיפוריים הנוגעים לחיים בארץ ולנופיה האנושיים. בכך היה גור-אריה שותף לדור של אמנים שחתרו להבניית זהות לאומית, כאשר דמותו של החלוץ התנוססה כדימוי מרכזי בעיצוב דיוקן ה"יהודי החדש" העובד את האדמה ומתעורר לחיים חדשים.
גור-אריה ניחן בכושר ייצוג ריאליסטי מרשים ובמיומנות טכנית גבוהה שבאה לידי ביטוי ביכולת להפיח חיים ולהפנים תנועה בסיטואציות המיוצגות. יחסי פוזיטיב-נגטיב אלה בין דמות לרקע היו מאיכויותיו הבולטות. הוא התייחד בתחביר צורני זה והיה היחידי מבין אמני בצלאל שפנה אל דרך ביטוי זו המזוהה עמו ובכך הטביע את חותמו על הפולקלור החזותי המקומי.