נועה גרוס ואורי נועם: 4 ימים, קו אופק 1

נועה גרוס ואורי נועם עובדים בשיתוף פעולה מאז תערוכת הגמר שלהם בתוכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל, ב-2016. עבודותיהם תלויות המקום קשורות באופן מהותי לסביבה – אם טבעית ואם מעשה ידי אדם. ראשיתן רעיונות הנבחנים באמצעות פעולה במציאות, כאשר התוצאות האמנותיות נושאות אופי של פיסול במרחב.

בשנים האחרונות ממוקדת עבודתם של גרוס ונועם בקו האופק החוצה ומאחד את המבט בין הים לשמים, בעודו אוסף אליו את המתבונן ומסמן את מיקומו היחסי במרחב. קו דמיוני זה של מפגש בין שמים ואדמה או ים מכתיב את הפרספקטיבה האנושית ביחס אליו ומעצב את תודעתנו. לפנינו אשליה אופטית המנכיחה את הסופי והאינסופי, מעוררת הרהורים ומגלמת מושגים של תקווה וכמיהה, חירות והתגלות.

בעבודתיהם הנוכחיות מופנה המבט הצופה אל קווי אופק חדשים שנוצרים באמצעים ידניים. גרוס ונועם גורמים לשמש לשקוע בכנרת, בים המלח ובים סוף, שבהם השמים אינם פוגשים במים, כדי "ליצור תופעות טבע שאינן קיימות במציאות ואף על פי כן נראות הגיוניות". באמצעות מראה גדולת ממדים שהציבו במים, בתהליך של ניסוי וטעייה תוך התאמה לתנאי כל מקום ומקום, מופיעות בכל אחת משלוש עבודות הווידיאו וריאציות שונות של קו אופק. העבודה הרביעית במיצב צולמה בים התיכון, שבו השמש אכן שוקעת בים, והיא מוצגת כך שקו האופק המצולם מוקרן על קיר אחד דרך חרך בקיר המקביל. ארבע העבודות מוצבות באותו חלל, כל אחת על קיר נפרד, כאשר קו האופק מחבר ביניהן, ליצירת תנועה הסובבת ומסחררת את הצופה.

גרוס ונועם מפלרטטים עם המדע מתוך הבנה אינטואיטיבית של היבטים פיזיקליים, תוך שמירה על איזון עדין בין היקסמות מיְפי העולם וטבעו לבין הכרה במרכיביו המלאכותיים, מעשה ידי אדם; בין חיפוש אחר המשכיות ויציבות לבין תחושות של חרדה נוכח תופעות של שיבוש ומסתורין. הטבע אינו מתפקד כרקע אלא כשותף מלא ביצירתם, שיש בה מן השעשוע והביקורת על תכליתה של האמנות בעולמנו. בתמימות החבוקה ברצינות תהומית, נוצר מראה פנורמי-קולנועי בתנועה, שפרטיו נראים נכונים אך היחסים ביניהם בדיוניים.

נועה גרוס נולדה ברמת-גן, 1981 | אורי נועם נולד בבאר-שבע, 1980

צילום: איתי גרוס
סאונד: יוני ניב

תצלומי הצבה: אלעד שריג