מרגוט ואיזידור אשהיים. זוג ציירים

איזידור אשהיים ואשתו, האמנית מרגוט לנגה-אשהיים, ציירו את המציאות כפי שנצרפה בכור ההיתוך של רגשות האמן ובפרשנותו האישית. עבור בני הזוג אשהיים שימש האקספרסיוניזם הגרמני של תקופתם נקודת מוצא, וממנה ביקשו להמריא ולמזג את האוניברסלי עם התרבות המקומית הישראלית של אמצע המאה העשרים. באותן שנים נחשבו השניים בארץ לאוונגרד. במקום שבו לא היו מוזאונים ומסורת אמנותית, הם שהניחו יסודות למסורת ציור, ששימשה מקור השראה לציירים בדורות הבאים, דוגמת אביגדור אריכא, אבנר כץ ופנחס כהן גן. התערוכה חושפת טפח משאיפתם לעצב איכויות ציור ולהטביע  חותם אישי ביצירות, ששורשיהן היו באסכולות אירופיות, ויחד עם זאת שאבו מהאור, מהנופים ומהאווירה החברתית בארץ באותם ימים. "עליך לחלום את הנוף שלפניך וליצור אותו מחדש", כך נהג איזידור אשהיים לומר בכל פעם שניצב אל מול נוף עוצר נשימה. המאמץ לבטא את האווירה בארץ מורגש גם בבחירת הצבעים. צבעי הנוף המקומי משתקפים במגוון מציוריו של אשהיים, גם בכאלה שהם מופשטים לחלוטין, כמו ליד הנחל (1966). אט-אט, עם התערותם בתרבות העברית, שאבו בני הזוג מן המסורת העברית ומן הסביבה המזרחית הקרובה, לא רק את הצבעים, אלא גם את הצורות, כמו בציור דמות יושבת, המתאר גבר ערבי עם מחרוזת. הרצון העז להטביע חותם אישי על יצירות, ששורשיהן באסכולות אירופיות, מצוי גם בציורי הנשים של בני הזוג. הן איזידור והן מרגוט הרבו לצייר נשים הנראות כשקועות בהגות פנימית, עיניהן בוהות בחלל או נצפות מן הגב בעודן בוחנות את העולם מצדודית העין. רישומם האישי של זוג הציירים ניכר בהיעדרה של דמות גברית. בשונה מן הציור הגרמני, למשל, שהיה מוכר לשניהם, הם "מסלקים" את הגבר מזירת החוויה הנשית. ביצירותיהם נותרת האישה לבדה, מהורהרת, מסוגרת בעולמה הפרטי והפנימי, דמות שלמה בעלת עוצמה, שלתוך עולמה מבקש האמן להציץ. הגם שמרגוט מציירת נשים בוהות בחלל, מסוגרות בעולמן הפנימי, הרי בבואה לצייר את דיוקן עצמה – עיניה פקוחות לרווחה, מכחול בידה וכן ציירים לפניה. בפה מלא היא מספרת לנו מה ממלא את עולמה. אפשר שזהו חלק מדיאלוג עם שותפה לחיים וליצירה על מקום האמנות בחייהם, כפי שהוא משתקף בשני דיוקנאות הבבואה העצמיים שלהם.
תערוכה המתמקדת באמנים שהם בני זוג, מעלה, בדרך כלל, את המיתוס של האישה החיה בצל הגאון. סיפור חייהם של בני הזוג אשהיים מצביע על גישה מורכבת יותר לשאלת המגדר והיצירתיות. חייהם המשותפים שיקפו רצון משותף של בני זוג למימוש ולביטוי עצמי בתוך המסגרת הזוגית. השניים חיו על פי מודל של שיתוף פעולה מעשיר בין שני אמנים. זוהי התערוכה המשותפת הראשונה של בני הזוג, והיא מהווה מחווה לזוג הציירים, שהיטיב לחוות יחד הן את החיים והן את היצירה האמנותית.