מחוז סְפָר
אוצרת: דרורית גור אריה
14/09/2006 -
10/12/2006
אזור שכחה, חוטי הוויה קרועה שנדחקה אל מחוץ לגבולות ההכרה והותירה חותם בלתי נראה. אמניות הצילום והווידיאו, אורה לב ואורנית בן אברהם, משוטטות במחוזות הספר הפרוצים שבין הטבעי למשפחתי, בין הפראי למותר, ומשרטטות רסיסי זיכרונות שקיבלו ממדים על-מציאותיים. הצילום המבוים משמש אותן ליצירת מסגרת נרטיבית בלתי פתורה, המרפרפת מעל הממשות מתוך הוויה נפשית פרומה ומתחבטת. הנשיות שלהן הופכת לעוצמה: הפתיחות אל המקרי, האינטואיטיבי והאנושי ממלאת את אזורי הספר של התודעה ברטט הנד בין חלום לממשות.
אורה לב משחזרת בצילומיה ובעבודת הוידאו שלה סיטואציות וחוויות אוטוביוגרפיות ומתארת מצבים נפשיים סימבוליים הכרוכים בחמלה וחרדה. לב גדלה באזור כפרי פראי ובעבודותיה היא מנסה לשמר משהו מחוויית ההכלה של המרחבים האינסופיים ומראשוניות הטבע, אך ההתמסרות וההתמזגות לתוך המרחבים מוקצנות עד לחדלון.
אורנית בן אברהם מצלמת בנופי נורדיה, המושב בו היא חיה ופועלת. היא שוזרת ביצירתה עלילות אוטוביוגרפיות דמיוניות למחצה. העבודות מציגות את האמנית ובנות משפחתה בסצנות מבוימות המרמזות להתרחשויות בלתי פתורות. בן אברהם נוטעת בנוף התמים קודים קונוטטיביים קולקטיביים. שבר השואה הופך לחוויה מכוננת בעבודתה, למרות היותו חסר נגיעה למציאות חייה. עבודתה נעה בתפר הזה כפצע מדמם. היא חופרת בתוכו, מנסה לדלות רמזים וסימנים, זיכרונות מחוקים, שלא שלה, וכאלו שכלל לא היו
