ליאור גריידי: חלוץ

תוכנית שהות בסדנת ההדפס של מוזיאון פתח תקווה לאמנות

ב-2023 יזם מוזיאון פתח-תקווה לאמנות תוכנית-שהות לאמנים בסדנת ההדפס של המוזיאון, ליצירה של סדרת הדפסים (בהדפס רשת ו/או תחריט יבש) בהתייחס לאוסף המוזיאון. בגרעין האוסף אלפי יצירות אמנות בסוגי מדיה מגוונים, שנרכשו ונאספו בסיוע תרומות ועזבונות והן מגוללות את תולדות האמנות הארצישראלית והישראלית הָחֵל בראשית המאה ה-20. אמני התוכנית התבקשו ליצור עבודות חדשות בזיקה לאוסף.

ליאור גריידי (נ' 1966), שנבחר למחזור הראשון של תוכנית השהות, חוקר נראטיבים קולקטיביים הקשורים בזהות ובמקום וממפה בעבודתו את הביתי והיומיומי, שהופך תחת ידיו למרחב חושני וסמלי. במוזיאון הוא יצא למסע-חקר בחלל האוסף, תוך התחקות אחר מבנהו והתשתית האדריכלית שלו, אחר הסידור של המחיצות והמגירות והרווחים ביניהן. מבטיו הסורקים את חלל האוסף נלכדו בתצלומים מתעדים, שמהם יצר הדפסי רשת במשיכות אנכיות ואופקיות ששועתקו בווריאציות שונות.

 כמו ב"ספריית בבל" של חורחה לואיס בורחס, המתאר ספרייה עצומת ממדים הבנויה ממערכות משוכפלות של מסדרונות וחדרים משושים – גם חלל האוסף של גריידי הופך למרחב אינסופי, שהפרספקטיבה שלו חבויה בינות לקפלי הסריג הווילוני שיצר, וצבעיו נעים בין שני הגוונים המרכזיים בעבודתו: כחול וזהב. הכחול העמוק והקטיפתי מסמן את הנשגב הרליגיוזי של הפרוכת ואת הפעולה הפרפורמטיבית של סימון-חלל, כמו זו של האמן הצרפתי איב קליין; והזהב מסמן קדושה, רוחניות ומסורת של רקמה ותכשיט. שני הצבעים הם ממשויות בצפיפויות משתנות כנגד מרחבי הלבן של הנייר, שאינו מצע אלא שחקן ראשי המגלם את הרִיק. הווילון – מוטיב מרכזי ביצירתו של גריידי – מופיע בעבודות ההדפס כהפשטה. הוא מסמן חושניות ותשוקה ומתכתב עם נוכחותו במחשבה הפילוסופית ובתולדות האמנות כייצוג של קפל או מעבָר – וכסמל של הסתרה והסוואה ובה-בעת של חשיפה תרבותית ופוליטית.

מבין היצירות שבאוסף, משכו את תשומת לבו של גריידי פסל החלוץ (1930) של זאב בן-צבי (1952-1904) הקוביסטי-פוטוריסטי ואופן הצבתו על מדפי האחסון. גריידי כולא את הפסל במעין כלוב זהב, במבט מלמטה המדגיש את קווי האורך (השְתִי) של הקומפוזציה המופשטת, הכמו-טקסטילית, שיצר. וכמו ב"ספריית בבל", שמכילה את כל הספרים כולם ובה-בעת אין בה דבר בעל משמעות – כך גריידי תוהה על טבעו הפיזי והנפשי של האוסף המוזיאלי, ועִמו על המשמעות והרלוונטיות של מושגים קולקטיביים כמו חלוציות וציונות.

בסדרה אחרת הוא רותם את דפוס הרשת למחווה ציורית אחרת. מערכת הקווים והכתמים משוחחת עם הציור ה"קופפרמני", שבו רבדי צבע דחוסים, סגולים ואפורים, כמו נקשרים אלה באלה. את מבטיו אל תוך מרווחי החלל הפרספקטיבי של האוסף הוא הופך לתנועה אופקית מלאת עוצמה, המצביעה על עצמה בעודה משועתקת. כשם שבמסורת ההדפס היפני, מיתוסים מכוננים נפרשׂים ברצף אופקי, הדפס-עץ אחד אחר משנהו – גריידי יוצר מגילה המעוגנת בשפת הציור המודרניסטי הישראלי ובוחן את עקרונותיו, כאשר הוא מציב את העבודות בחלל המוזיאון כנגד משטח דיקט המרמז על מושג "דלות החומר".

ז'ורז' פרק, בספרו חלל וכו': מבחר מרחבים, מנסה לאחוז בחלל באמצעות מילים על נייר: "אני יוצר חללים ריקים, רווחים (קפיצות בכיוון: קיטועים, מעברים, קישורים)". מתוך חלל האוסף הקונקרטי, בעודו מסמן את המעברים והרווחים בין המסדרונות ומדפי האחסון לבין העבודות עצמן, גריידי יוצר את המרחב המופשט (התודעתי והחומרי) של האמנות האצורה בו.

מנהל סדנת ההדפס ודפס-אמן: משה רואס
עוזר דפס: זאב וולף וקס