גרי גולדשטיין: רץ במעלה הקיר

"פלומה. תסיסה. בעבוע. צבע כתום. מין דיוקן עצמי. בשרני. רסיסים. הבלחים.
אני רואה רק בשברים, בהבזקים, בקטעים. יש רק חור. דבר אינו שלם".

– גרי גולדשטיין, מתוך אבל היתה שם אהבה: עיצוב זכרון השואה, בעריכת מיכל גוברין, דנה פריבר-חפץ, אתי בן-זקן

אוצר המילים החזותי של גרי גולדשטיין, שהושפע בילדותו מהתרבות הפופולרית האמריקאית, שואב מחוברות קומיקס ופרסומות, כרזות קולנוע וקטלוגים מסחריים. ציוריו מתאפיינים בגרפיוּת ישירה וקליטה המתייחסת לאיורי הקומיקס השטוחים והמהירים, אך בעוד ציורי הקומיקס מצטרפים ליצירת סיפור רציף, לכיד ונגיש – אצל גולדשטיין הדימויים מופקעים מהקשרם המקורי ומרחפים ריחוף רב-משמעי בחלל תודעתי, רגשי ותחושתי.

לתוך השפה הסיפורית עזת-המבע, שבמבט ראשון נראית נאיבית ואף עולצת, מתגנבות איכויות עוכרות שלווה של חרדה ועגמומיות, שיבושים ודפורמציות. בכמה מסדרות העבודות של גולדשטיין, דוגמת ציורי מלחמה או כריכות ספרים, מבליחים פה ושם פיות קרועים בבעתה, איברים כרותים וסצנות מצמררות של מוראות קרב; דמות אחת פוזלת או רק מתאמצת לנדב חיוך ייצוגי אך עקמומי במקצת, לצד מישהי שנראית כאילו עברה ניתוח לשיקום שפה שסועה; כאן דמות גבר בוהה למרחקים במבט חלול ומטריד – ושם דמות נוספת, נזילת מגדר, ספק-אשה ספק-גבר. יער של פָּנים ניבטות אלינו מתוך זמנים ומקומות רחוקים, הנושאים זרוּת של מהגרים ומלֻווים בשברי טקסטים רב-לשוניים.

בשנים האחרונות הצטמצמה הפרקטיקה של גולדשטיין לציור על שולחן האוכל בביתו. הוא מצייר על ניירות בפורמטים צנועים, בכלים פשוטים כגון עפרונות, טושים או עטים כדוריים, ומסתפק בפאלטת צבעים גולמית. חלק משמעותי ביצירתו מתבסס על פירוק ספרים ישנים, בהם אטלסים וספרי אמנות, שבהם הוא משתמש כמצע מן-המוכן שצולק בשיני הזמן. על הניירות המשומשים הוא נוקט טכניקה קולאז'יסטית של מחיקה והדבקה, הסתרה וציור מחדש, מרביתו קווי ופיגורטיבי; אבל המחיקות אינן מוחלטות, וכמו פלימפססט (palimpsest) בדמות מגילות הקלף הממוחזרות מן העת העתיקה – התוצר הרב-שכבתי מסגיר את הרבדים הקדומים שאליהם מתייחס הדימוי החדש, ולוּ במרומז. גם בסדרה חפצים, שבה עשה שימוש בחפצים מצויים כמו בקבוקוני טיפקס או יציקות שיניים, כיסה גולדשטיין את החפצים בלבן ואז צייר עליהם מחדש בשפה רזה ודקורטיבית, המתובלת בהומור שחור.

גולדשטיין עובד ללא הרף ויוצר סדרות אינטנסיביות. עשייתו מתאפיינת בחזרתיות קדחתנית, שאינה מרפה לפני שהושגה שליטה על מלוא שטח הנייר. נוסח זה מהדהד את "אימת הרִיק" (horror vacui), שאובחנה לאורך תולדות האמנות בעבודות עם גודש פרטים העולה על גדותיו – גודש המזמין את הצופה פנימה, להשתקע בתוך הריבוי המסחרר. "אימת הרִיק" נקשרת גם לאמנות אאוטסיידרים, הנוצרת מחוץ לשדה האמנות בנסיבות של תלישות נפשית וחברתית, שקִסמה המוזר והחידתי בוקע לא-פעם מעודפוּת מציפה של פרטי-פרטים.

המקצבים הדחוסים של גולדשטיין מושגים באמצעות רשתות וגרידים בנוסח פופ-ארטי, כאשר הרשתות מאזכרות טכניקות של דפוס תעשייתי, ונחילי הקיווקווים מדמים עבודת תפירה של חייט שקדן. בסדרה אטלס 3, למשל, גולדשטיין פורשׂ מבנים סבוכים המצטרפים אלה לאלה ועוטפים עד מחנק את הדמות הראשית, הנתונה בסד הרמטי. במקום המפה הגיאוגרפית שהתיימרה לאמת אובייקטיבית, כל ציור מציע כעת מיפוי פרגמנטרי של עולם מקוטע, צפוף ורודפני, כמו פאזל מרובה חלקים שיד נעלמה ערבלה ואז ארגנה מחדש בחיפזון. גם הטקסט בכתב-ידו של גולדשטיין הופך לטקסטורה דחוסה ורועשת, המשתלטת ללא נשימה על כל המרחב שהוקצה לה ופעולתה ממסכת את ניסיונות הפיענוח.

דוד פרנקל

גרי גולדשטיין נולד בנאשוויל, טנסי, 1950, להורים ניצולי שואה, וגדל בהרטפורד, קונטיקט; עלה לישראל ב-1977.

לאשתי ענת ולמשפחתי, שבלעדיהן לא היו חיי ועבודתי אפשריים

תצלומי הצבה: מיכאל שבדרון

בונקר – ספר אמן חדש מאת גרי גולדשטיין
עיצוב והפקה: טל סולומון ורדי