ארכיון של הרגע: טלי נבון בעקבות רישומים של זאב תשבי

תערוכתה של טלי נבון נולדה בהשראת מחברות הרישומים של זאב תשבי (1953-1915) השמורות באוסף מוזאון פתח-תקוה לאמנות, ומתמקדת ברישום כפעולה הממשמעת את הקיום וקושרת את העבר להווה. נבון חושפת את רישומיו של תשבי, שעיקרם דיוקנאות אינטימיים ותיאור עיסוקי היומיום של החיילים שעִמם שירת במלחמת העולם השנייה. מנגד, עבודות הרישום שלה-עצמה עוסקות באינטימיות שנוצרת במפגש בין הניסיון ללכוד פיסת מציאות לבין החיפוש הטהור אחר מהות הקו, המקצב של היד הרושמת והמגע עם המצע.
זאב תשבי נפטר כשהיה רק בן 38, ערב פתיחת תערוכה מעבודותיו במוזאון יד לבנים בפתח-תקוה ב-1953. נבון התמקדה בעיקר ברישומים שיצר בעת שירותו בבריגדה היהודית שבצבא הבריטי, וערכה על אודותיו תחקיר מקיף, בין השאר בעזרת חומרים ארכיוניים שמצאה בספרייה הלאומית.
נבון פותחת את מחברות הסקיצות של תשבי, ומתמודדת עם החשיפה שהיא-עצמה כפתה עליהן. היא יוצרת רישומים אינטימיים מרובדים, חלקם על גליונות גדולים של נייר חום, חלקם על שקפים, ניירות פרגמנט ויריעות זכוכית, מצעים המאפשרים משחק בין אטימות לשקיפות. ברישומים היא מתווה מבוך של פרספקטיבות מדומיינות, משובשות ומערערות, שהצופה הולך בתוכן לא רק במרחב אלא גם בזמן, בזיכרון, בהיסטוריה. הגליונות המקופלים והרישומים הקטנים נתונים יחד בקופסאות עץ, המונחות על שולחנות תצוגה בדומה לנהוג בחדרי עיון של ארכיונים. בנוסח זה גם הרישומים אינם גלויים לעין; הם זקוקים לעיון ולדפדוף ולחשיפתם על-ידי הצופים, המוזמנים לחרוג מעמדת ההתבוננות הפסיבית ולהיעתר לפעולת גילוי עצמאית.
הרישומים עוברים גלגול נוסף כאשר נבון יוצרת על בסיסם עבודת וידיאו אנימטורית, המציעה מבט ארס-פואטי על הרישום בכלל ועל התערוכה בפרט. בטריפטיכון הגדול פקעות אגירה – הרישום הוא כבר נוכחות בחלל, שהצופה מוזמן להרגיש את גשמיותה וכמו לצעוד לתוכה. בין כל העבודות המוצגות, הרישום מתהווה כפעולה הנוגעת בפער שבין הנעשה במציאות לבין עולמו הפנימי והשברירי של הסובייקט

בתמיכת ישראל מקוב