print

גחליליות פצועות וברקים בצנצנת

אוצרת: נועם סגל

01/08/2019 - 28/12/2019

"אם הייתי יכול לאסוף ברקים בצנצנת, הייתי נותן אותם לגחליליות פצועות, שישובו לנצנץ ויראו שוב את דרכן". ציטוט זה מדברי משורר אינטרנטי עלום לוכד את רוח התערוכה, את האפשרות להתבונן באוסף קטן, לעתים אזוטרי או אקלקטי, ולהרוויח שפע של תובנות שעולות מאותו ריבוי מרוכז. טווח המבטים והזוויות שעולה מהאוספים המופיעים בתערוכה, מאפשר התבוננות על תחומי חיים משותפים וכך חושף דבר או שניים על אופני ההערכה שמַבְנים את מבטנו. ממש כשם שגחלילית פצועה עשויה לשוב ולנצנץ – כך גם מבט שבוי, שיפוט אוטומטי או סתם דעה קדומה עשויים להתפוגג בהיחשפם למגוון האפשרויות הגלומות בריבוי.
אוספים, מִקְבצים, קורפוסים, הם בדרך כלל קבוצה של דברים מאותו סוג: צרור ברקים, קופסת סביבונים, מחברת חלומות; אך המִקבצים בתערוכה לא שואלים על תכונת האספנות אלא עסוקים במה שעולה מעצם הנחֲתם בצוותא ובמבט המרובד והמרובה שהם מחוללים.
אוספים אינם ארכיונים; הם לא מבקשים בלעדיות ולא מציגים את עצמם כקול האמת; הם אינם סמכותיים, אלא פתוחים וגמישים. לחלקם אפשר להתייחס כקורפוסים – מלה המבקשת הֶקשר גופני (corps) למִקבץ מסוים של דברים. הקורפוס סופח מידה של גמישות, בעצם קיומו כעדוּת אנושית ולא כתחום ידע הטוען לאובייקטיביות.
האוספים הקטנים והייחודיים המוצגים בתערוכה מעלים בפני המתבונן ריבוי של אפשרויות מבט, המשתרעות על פני תחומים שונים: תפיסות זמן שונות בעבודות האמנות פוערות אפשרות של טמפורליוּת אלטרנטיבית; מהלכים של דמיון פוליטי מאפשרים להעלות על הדעת מבנים חברתיים אלטרנטיביים; שבירה של מוסכמות תצוגה אתנוגרפיות מעמידה בסימן שאלה שיוך של פונקציות קבועות לחפצים או לקבוצות אתניות מסוימות; וחריגה מקיבעונות של תפיסה עצמית סוללת דרך לדמיין עתידים אפשריים, פרטיים או קבוצתיים.
התערוכה גם מחביאה ברקים בצנצנת ומארחת תערוכה בתוך תערוכה: G/host, המציגה רוחות של עבודות אמנות ישראלית משנות ה-70. תלמידים לתואר שני בבצלאל יצרו עבודות מחווה בהשראת יצירות מאוסף קרן לוין לאמנות ישראלית – וכותבים שונים הגיבו על אותן יצירות בטקסטים נלווים. התוצאה היא תצוגה של אוסף אמנות ישראלית דרך אי-תצוגתו.

העבודות באדיבות האמנים, אלא אם צוין אחרת.