print

טטיאנה טרובה, האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה

אוצרת: הדס מאור

07/06/2018 - 29/09/2018


המושגים הראשונים העולים על הדעת בהקשר לעבודתה של טטיאנה טרובה הם עדינות קיצונית, אלימות עצורה ותחושת ארעיות גורפת, שאינה ניתנת ליישוב. בעבודתה חוקרת טרובה את היחסים בין זמן למרחב תוך שהיא בונה סביבות אניגמטיות, הנשענות על שיבושים לוגיים, אדריכליים וחומריים, בעבודות רישום גדולות-ממדים ובהצבות גדולות וספציפיות לאתרי התצוגה השונים. התנועה המתמדת בין עבודות הרישום להצבות הפיסוליות והאדריכליות יוצרת תחושה של זליגה ממדיום למדיום, של השתקפות פעולה אחת באחרת, של ערבול עולמות נפרדים לכאורה. החללים השונים הנוצרים בעבודות אוצרים בחובם את מושג הזמן במגוון אופנים – מרחביים, סמיוטיים ופואטיים – וכמו מבקשים למפות את מה שאיננו עוד, אולי אף את השִכחה עצמה.
בתערוכה זו מציגה טרובה שני מיצבים גדולי ממדים, המותאמים לחלל התצוגה. בחלל הראשון נתקל הצופה בקרקע שבורה, שעליה פזורים מספר אובייקטים פיסוליים: מבני מחסה ארעיים, שנוצקו בברונזה, באלומיניום ובנחושת על בסיס לוחות קרטון משומשים. לדופנות המבנים מצמידה טרובה יומנים ישנים, אובייקטים שונים ואלמנטים חומריים נוספים, ועל חלקן היא מטביעה מפות וסימנים, המתייחסים למגוון זמנים ותרבויות.
העבודות מתחקות אחר אירועים היסטוריים שאכן קרו, אך מייצרות גם זיכרון לאירועים, שכלל לא ברור אם אי פעם התרחשו. הן נעות בין היסטוריה לפיקציה, בין עמדה כללית לעמדה פרטיקולרית, בין ייצוגים עקרוניים לנשאים נרטיביים. האובייקטים הפיסוליים הם מבנים מינימליסטיים, בסיסיים, המציעים מחסה חלקי בלבד. הם אינם סגורים לחלוטין מפני החוץ, ולכן אינם מייצרים פְּנים של ממש, אלא מצב שבו חוץ ופנים שלובים זה בזה ומפולשים. העבודות מציעות סדרה של נקודות מבט חדשות, חלקיות ומשתנות, על העולם, המתפתלות ונגזרות זו מזו ומציבות ניגוד עקרוני למבט חובק-הכול שמציע מבנה דוגמת הפנאופטיקון.
החלל נושא את המתח שבין הרך לנוקשה, בין הקבוע לארעי, בין קטסטרופה לאוטופיה, בין עבר, הווה ועתיד, ומעלה שאלות של פרספקטיבה, זמן וזיכרון. בתוך כך מעלה התערוכה את מושג הבית ומציפה שאלות אקוטיות, הנוגעות לתלישות, להגירה ולחיפוש אחר הֶקשר ומשמעות תרבותיים רחבים יותר.
הכניסה לחלל הראשון היא ככניסה לאחת מעבודות הרישום הגדולות של טרובה, המציגות מרחב פתוח, שבו מסומנים, ובה בעת פרוצים, מרחבים תחומים קטנים יותר, שכן החללים בעבודות הרישום של טרובה הם תמיד חללים של ריבוי אפשרויות, חללים של תנועה זולגת בין עולמות.
המעבר לחלל הפנימי, שבו מוצגת העבודה מרחב מוכן (2018), מעצים את תחושת ההימצאות בתוך עבודה. פעולת הרישום, המזוהה ממבני הארעי, כמו התפשטה בחלל, טיפסה אל רצפתו ואל קירותיו, ואופפת באופן טוטאלי את הצופה השוהה בתוכה. החלל לבן כולו, ובתוכו מסומנים מסלולים, חריצים ארוכים, שבהם נתונים מְרַווחים (ספייסרים). המסלולים השונים מצטלבים ומתחברים לכדי מפת ניווט מופשטת, בעלת מספר נקודות מגוז, שהיא רישום מתמטי, הכולל מספר קבוע של מסלולים. המְרַווחים, המשמשים, בדרך כלל, לקיבוע קורות בניין ונטמעים ביציקת בטון תוך כדי ביצועה, מנוטרלים בעבודה זו מתפקודם, נותרים חשופים למבט וכמו קוצבים או מְפַסְקִים את המרחב.