print

התערוכה החקלאית

חקלאות מקומית באמנות עכשווית. אוצרת: טלי תמיר 19.2.2015 - 13.6.2015

תודות: דרור אטקס )״כרם נבות״(, יעל פרולוב

עבודת הקיר מקרא מתבססת על דיסציפלינות של קרטוגרפיה, גיאוגרפיה ותצלומי אוויר צבאיים או אזרחיים למטרות מודיעין, תכנון ומעקב. דנה יואלי משתמשת בתצלומי אוויר שמופקים על־ידי גוגל וזמינים לכל, כדי לשחזר מסע בן יום אחד, שנערך באחד מימי אוקטובר 2014, בעקבות החקלאות היהודית בשטחים מדרום לבית־לחם. יואלי מחברת בין מבט מרוחק מן האוויר, המציע מרחב עצום ונשגב, אנונימי ומופשט, לבין מבט פרטני, הנצמד לקרקע ומזהה בה סימנים ועקבות של פעולה. החקלאות היהודית בשטחים מבקשת לממש חזון מקראי ולטעת גידולים הנמנים עם שבעת המינים, כנאמר בספר דברים פרק ח: "כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה: [...] ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ זית שמן ודבש". גידולים אלה (הדבש מפורש כתמר), הנחשבים ל"פירות שנשתבחה בהם ארץ־ ישראל", זוכים למעמד מועדף בעיני החקלאי היהודי בשטחים, המרבה ככל האפשר להנכיח אותם במרחב תוך קביעת עובדות בשטח ודחיקת החקלאות הפלסטינית. מאחר שהמוסלמים נמנעים משתיית יין, היתה גפן היין למאפיין מובהק של החקלאות היהודית בשטחים. יואלי מבקשת להראות את השימוש המתעתע בחקלאות ככלי של סיפוח זוחל בשטחים, המסתווה במרקם פני השטח הפסטורלי וחומק מתשומת הלב הציבורית. במרחב האווירי שבודדה בחרה יואלי בכמה רמות של סימון ושיבוש: יישוב שהרחיב את גבול אדמותיו המעובדות מעֵבר לתחום המוסכם, שוכפל ועוּבּה. אזור אחר בעבודה מורכב משמונה רצפי דימויים, המנסחים מקרא קרטוגרפי של פעולות חקלאיות המתבצעות על־ידי חקלאים יהודים: סימון גבול של שדה; הנחת צינור השקיה; פריצת דרך סלולה או שביל הליכה; עקבות כלים חקלאיים בחול; מחסום הגנה מפני חזירי בר המסתובבים בשטח; הזרמת מי שפכים; וקביעת סימנים ברורים וגלויים יותר לעין, כמו שלטי הנצחה, גידור ונטיעה. השפות המקבילות של הנוכחות החקלאית במרחב מעידות על הדיאלקטיקה השוררת בתרבות הישראלית־ציונית־מתנחלית: בעוד הפלאח הערבי נחשב בעיניה לסוכן זיכרון תנ"כי, המשמר מסורות חקלאיות עתיקות, בו־בזמן היא דוחקת אותו מן המרחב ומצרה את צעדיו. גם עץ הזית, הנעקר והמיטלטל, היה לקורבן המטען הסמלי שהעמיסו עליו שתי התרבויות.