print

קרן אלונה שטיין מוריה

קרן לרכישת עבודות על נייר לזכרה של אלונה שטיין מוריה

יד ענוגה (1978-1975) הוא מיצב של משה גרשוני, שהוצג לראשונה בתערוכה הקבוצתית "אמן-חברה-אמן" שהתקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות וכלל קלטת שבה שר גרשוני את שירו של זלמן שניאור "יד ענוגה".
בעבודה יד ענוגה, שנרכשה לאחרונה לאוסף המוזיאון, יוצר משה גרשוני יחסי מצטט-מצוטט עם שירו של שניאור. השיר, שפורסם לראשונה בכתב העת "המעורר" בשנת 1906 תחת הכותרת "רומנס", מתאר את איבריה של צעירה יפה, עדינה, רכה מנקודת מבט של גבר החושק בה. "איש לא העז געת בה", עד שבא "השפם הצהבהב" נטל ומחה את טל הילדות "בשחוק קל". גרשוני מצטט את המילים "יד ענוגה" מהטור הפותח והסוגר של השיר, רושם אותן בכתב דפוס מנוקד על דף מחברת משובץ, כשכל אות נוצרת ממילוי משבצות בעיפרון, כשרבוט של ילד, הלומד לכתוב ומשתדל לא לחרוג מקווי המשבצות. הצורה המרובעת, הסגורה והקשיחה סותרת את תוכן הכתוב המבטא עידון, גמישות, רכות, הנרמזים גם בצורה האמורפית המעוגלת ברקע לאותיות "יד ענוגה".
מחיר ההתבגרות, שמובע בשיר של שניאור, עולה גם בעבודה של גרשוני. אולם אצלו, סמל הרכות, העידון והיופי הבראשיתי אינו דמות נשית צעירה ונחשקת, אלא הילדות – והיא הנגזלת. לכל אדם הייתה בצעירותו "יד ענוגה", עד שנתבע להשתלב במסגרות מדכאות, הכובלות את הספונטניות, הפתיחות, הגמישות והרכות, פוגמות בשלמות הילדית. הענפים הקצוצים בקצה התחתון של העבודה, שעדיין כמה פירות עוד מחוברים אליהם ואחרים – כבר ניתקו מהם, הזרוקים כגזם ערוך להילקח למזבלה, מעצימים את סיפור האבדן.
כך משעבד גרשוני את הפרספקטיבה של המצוטט לצרכיו.
העבודה נרכשה עבור אוסף מוזיאון פתח תקוה לאמנות באדיבות הקרן ע"ש אלונה שטיין מוריה.

משה גרשוני, יד ענוגה, 2005, עיפרון על דף נייר משובץ, 12X13.5 ס"מ